ההתרעה שלא הייתה

התגובה הרשמית הגיעה למחרת בבוקר. לשכת ראש הממשלה מסרה כי מתחילת ספטמבר ועד השבעה באוקטובר לא התקיימה שום שיחה בין ראש הממשלה לנשיא איחוד האמירויות, וכי הבדיקה נעשתה לא רק ביומן השיחות אלא גם בתיעוד הכניסות ללשכה באותה תקופה — ולא נמצא בהם זכר לנציג אמירתי. בהודעה נכתב כי מדובר ב"עלילה שקרית על ראש הממשלה שלא הייתה ולא נבראה". פרקליט משפחת נתניהו, עו"ד אוריאל חור ניזרי, הוסיף כי נערכה בדיקה מיד לאחר הפרסום וכי לא נמצא אזכור לשיחה כלשהי בתקופה הרלוונטית.

בהמשך אותו יום הודיע נתניהו כי הנחה את עורכי דינו להגיש תביעת דיבה נגד העיתון ונגד העיתונאים שחתומים על התחקיר. עורכי הדין המייצגים את העיתון דחו את איום התביעה והשיבו כי הפרסום הוא "תוצר של תחקיר עיתונאי מעמיק ומבוסס מקורות בעניין ציבורי בעל חשיבות עליונה". בליכוד הרחיבו את הזירה ומסרו כי "הפרשייה האמיתית שהתגלתה ביומיים האחרונים היא התערבות זרה בוטה בבחירות בישראל", בטענה שמאחורי הידיעה עומד הבכיר הפלסטיני מוחמד דחלאן, היושב באמירויות.

במקביל לסערה סביב הפרסום, שידר ערוץ 14 סדרת כתבות של הכתב נועם אמיר תחת הכותרת "גרסת נתניהו", שחשפה את עדותו של ראש הממשלה בפני מבקר המדינה מתניהו אנגלמן. מהחומרים שהוצגו עולה תמונה של הערכות שהניחו יציבות ברצועה עד ימים ספורים לפני הטבח: בדיון קבינט ב-12 בספטמבר 2023 אמר שר הביטחון דאז יואב גלנט כי "באופן כללי עזה יציבה" וביקש ריסון בפעולות; בהערכת מצב ב-27 בספטמבר אמר ראש השב"כ דאז רונן בר על החמאס כי "הם מאוד לא רוצים להיכנס לסבב לחימה"; וארבעה ימים לפני הטבח עסק דוח שירות הביטחון הכללי בשימור היציבות ברצועה בנוסחה של שקט ביטחוני תמורת הקלות. בדיון קודם, ב-31 באוגוסט 2023, ביקש נתניהו לפי הפרסום להעביר לסינוואר איתות אחר לגמרי.

הטענה המרכזית בעדות נוגעת לתוכנית ההשתלטות של החמאס, המוכרת בשם "חומת יריחו". לפי הפרסום מסר נתניהו למבקר כי המידע על התוכנית ועל האימונים שערך עליה החמאס "לא הועברו כלל אליי", וכי רק בדיעבד התברר שהארגון פיתח אותה לכדי תוכנית מעשית. בפרק השני של הסדרה, ששודר ביום רביעי בלילה, נדונו השעות הראשונות של הטבח.

כך התייצבו זו מול זו שתי גרסאות באותו שבוע עצמו: האחת קובעת שראש הממשלה הוזהר והסתיר, השנייה — שהמידע לא הגיע אליו כלל. מה שאין עליו מחלוקת הוא העיתוי. שתי הגרסאות עלו לאוויר פחות מחודשיים לפני מועד הבחירות, ובאותו יום שבו נסגרו רשימות המועמדים לכנסת ה-26.

ביום שלישי, שעות ספורות לפני סגירת רשימות המועמדים לכנסת ה-26, הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו על שבעה מועמדים ששוריינו ברשימת הליכוד. במקום התשיעי שובצה טליק גואילי, אמו של לוחם היס"מ רס"מ רני גואילי ז"ל, שנפל בקרב בשבעה באוקטובר וגופתו נחטפה לרצועה והושבה ארצה. במקום ה-11 שובץ איש התקשורת והפרשן יעקב ברדוגו, עורך דין וזוכה פרס ז'בוטינסקי. במקום ה-15 שובץ אלישע מדן, לוחם מילואים וממייסדי היישוב אביגיל שבהר חברון, שנפצע קשה בפעילות מבצעית בבית חאנון שבצפון הרצועה.

במקום ה-16 שובץ עו"ד דוד פטר, משפטן שעסק במשפט חוקתי וייצג את המדינה בבג"ץ. במקום ה-26 שובץ אלי גולדשמיט, חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה ויו"ר סיעתה, שלדבריו שינה את עמדותיו המדיניות והביטחוניות לאחר השבעה באוקטובר. במקום ה-29 שובץ איציק בונצל, אביו של הלוחם סמ"ר עמית בונצל ז"ל, מפקד בסיירת צנחנים שנפל בקרב ברצועה. במקום ה-35 שובץ תא"ל במיל' אמיר אביבי, מייסד תנועת הביטחוניסטים, ששימש בעבר ראש לשכת הרמטכ"ל, סגן מפקד אוגדת עזה ומפקד חטיבת שגיא.

בערב אותו יום הציג נתניהו את המשוריינים בהצהרה מיוחדת לתקשורת, שבה עימת בין המחנות בשאלת ניהול המערכה מול החמאס וחיזבאללה. דובר הליכוד גיא לוי אמר בריאיון כי צירופו של פטר הוא "רווח עצום למפלגה ולימין" וכי הוא היה הליטיגטור המוביל של המפלגה בבג"ץ. סגן השר אלמוג כהן קשר את הבחירה במפורש להמשך שינוי מערכת המשפט. בצד השני של המפה נרשם בשבוע שקדם לכך גל עזיבות במפלגה: ח"כ יולי אדלשטיין הודח מראשות ועדת החוץ והביטחון ופרש, וח"כ דן אילוז הודיע שלא יתמודד בפריימריז ויעזוב.

מפלגת הציונות הדתית בראשות שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגישה רשימה משותפת עם מפלגת 'זהות' בראשות משה פייגלין. בראש הרשימה עומד סמוטריץ', אחריו פייגלין, ובמקומות הבאים שרת ההתיישבות אורית סטרוק, יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן, ויו"ר פורום תקווה צביקה מור.

ברגע האחרון צורפו לרשימה שלושה שמות חדשים. סא"ל במיל' איתמר איתם, איש חינוך ומג"ד במילואים שנפצע קשה בלחימה ברצועה וממייסדי תנועת המילואימניקים, שובץ במקום השישי. רעות בן חיים, אשת חינוך מנתיבות ומייסדת תנועת 'צו 9' שפעלה לחסימת משאיות הסיוע לרצועה, שובצה במקום התשיעי. עוד הודיעה המפלגה על צירופו של אלוף במיל' יוסי בכר. במקומות העשירי והאחד-עשר שובצו נציגים נוספים מטעם 'זהות', ובמקום ה-12 ח"כ אוהד טל.

על צירופה של בן חיים נמתח קו ישיר לאירועי אותו יום עצמו: היא הובילה את המחאה נגד העברת הסיוע ההומניטרי לרצועה ואף נכללה ברשימות סנקציות אירופיות ואמריקאיות, והשריון הוכרז ביום שבו הודיעה בריטניה על סנקציות נגד ההתיישבות. במפלגה מסרו כי סמוטריץ' עיכב את סגירת הרשימה כדי לשמור מקומות לאיחוד אפשרי עם מפלגתו של עופר וינטר, ורק לאחר שהאיחוד ירד מהפרק הושלמו השריונים.

עופר וינטר, יו"ר מפלגת 'עמך ישראל', הגיש ביום שני את רשימתו לכנסת ולא נענה לאף אחת מיוזמות האיחוד שהוצעו לו במחנה הימין. בכך נסגרה האפשרות לחיבורים, שכן לאחר מועד ההגשה לא ניתן לשנות רשימות.

יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' תקף את ההחלטה ומסר כי "אנחנו מיצרים על החלטתו של עופר וינטר להתמודד עצמאית, ולהמר על עתיד שלטון הימין ומדינת ישראל". לפי דיווחים במחנה, סמוטריץ' הציע לווינטר בשבועות שקדמו להגשה שורה של הסדרים, ובכללם המקום הראשון ברשימה המשותפת, וההצעות נדחו. וינטר השיב לסמוטריץ' כי הוא מוקיר את פועלו, אך "הציבור מבקש אנשים חדשים שלא מעורבים ב-7.10".

הוויכוח בשיח הימין התמקד פחות בטענות ההדדיות ויותר בחשבון האריתמטי. במערכת הבחירות הישראלית רשימה שאינה חוצה את אחוז החסימה אינה מקבלת ייצוג מופחת אלא אפס, וקולותיה יורדים לטמיון. פובליציסטים מהימין הצביעו על סקרים רצופים שבהם נותרה המפלגה מתחת לסף, וטענו שהמשמעות המעשית של ריצה עצמאית היא איבוד מנדטים לגוש. משפחות שכולות פרסמו מכתב הקורא לווינטר ולמפלגת נעם להגיע לאיחוד או לפרוש מהמרוץ. ביום חמישי אמר סמוטריץ' כי "התקשורת תנפח את וינטר כדי שיחשוב שהוא עובר ויזרוק קולות לפח". וינטר, מצדו, מסר כי הציבור דורש שירוץ עד הסוף.

שר השיכון והבינוי חיים כץ זימן את יהודה אליהו, ממלא מקום מנהל רשות מקרקעי ישראל, לשימוע לקראת פיטורין. אליהו, איש התיישבות שעמד בעבר בראש מנהלת ההתיישבות שהקים שר האוצר בצלאל סמוטריץ', מונה לתפקיד לאחר שבג"ץ פסל את מינויו הקבוע. כץ נימק את הזימון בטענות לכשלי ניהול חמורים ברשות, ובכללם יחסי עבודה, אפליית נשים ואי-שיתוף פעולה בענייני זכויות עובדים, ומסר כי "אין שחר" לטענה שהמהלך קשור למינויים כלשהם.

המהלך עורר סערה בתוך הליכוד ומחוצה לו. שר התקשורת שלמה קרעי טען כי לאחר שהייעוץ המשפטי ניסה למנוע את המינוי, המהלך הנוכחי נועד לסלול את הדרך למינוי אחר, וקרא לפטר את כץ. סמוטריץ' תקף אף הוא את ההחלטה, ופורום 'ציר 60' מסר כי "הדחת יהודה אליהו היא יריקה בפנים של פעילי השטח, ההתיישבות, הנגב והגליל". פובליציסטים ומגישים בערוץ 14 הודיעו בשידור כי לא יצביעו לליכוד אם המהלך יושלם.

ביום רביעי בערב פרסם הליכוד הודעה חד-משמעית: "ראש הממשלה נתניהו אישר את מינויו של יהודה אליהו לממלא-מקום מנכ"ל רמ"י, שעושה עבודה לאומית חשובה בגליל ובנגב, והוא לא יפוטר". בסביבת ראש הממשלה נמסר כי האירוע עלול להוביל לפיטוריו של כץ עצמו. כץ דבק בעמדתו וטען כי הטענות נגד התנהלות הרשות הן שהובילו לזימון.

השאלה מי יישב בממשלה הבאה עמדה השבוע במרכז השיח, על רקע צירופו של ניצב בדימוס יואב סגלוביץ', לשעבר סגן השר לביטחון הפנים וחבר כנסת מטעם יש עתיד, למקום השני ברשימת רע"ם בראשות מנסור עבאס. סגלוביץ' הוא המועמד היהודי הראשון ברשימת המפלגה, ובמסגרת ההסכם ניתן לו חופש הצבעה בסוגיות ליבה מדיניות-ביטחוניות. בהודעה עם הצטרפותו אמר סגלוביץ' כי הוא רואה "זכות וחובה" בהצבת שותפות מול הסתה וגזענות.

בשיח הימין הופנתה הביקורת בעיקר לעמדותיו של עבאס עצמו. השבוע התבקש עבאס שוב להגדיר את החמאס, ובתגובה לדברי סגלוביץ' שיש להשמיד את הארגון אמר כי "יש לי בעיה עם זה". פובליציסטים מהימין הצביעו על הפער בין ההצהרה הזאת לבין הנכונות של מפלגות במרכז ובשמאל להישען על רע"ם בהרכבת קואליציה, וטענו כי בעלי תפקידים בכירים בעבר במערכת הביטחון שנתנו לצעד גיבוי אינם מתמודדים עם המשמעות שלו.

במקביל הצהיר ח"כ אחמד טיבי כי המפלגות הערביות נכונות לצעדים חסרי תקדים כדי למנוע מנתניהו לכהן אפילו כראש ממשלת מעבר במקרה של בחירות חוזרות. "נעשה דברים שלא עשינו בעבר", אמר, וכשנשאל למה כוונתו השיב: "יש מהלכים פרלמנטריים, יש מגעים, יש דברים, יש הצבעות". באותו ריאיון אישר כי בימים הקרובים ייחתם הסכם עודפים עם רע"ם.

עימות פומבי נרשם השבוע בין השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לבין המפכ"ל דני לוי, סביב סבב מינויים בכיר במשטרה. בן גביר הורה למפכ"ל להפסיק לאלתר כל סבב מינויים עד לאחר הבחירות, בטענה שמינויים בדרג הבכיר בתקופה זו עלולים לפגוע באמון הציבור. הסבב הנוכחי כולל שיבוץ מחדש של עשרות תפקידים, ובהם ניצבי משנה וסגני ניצבים.

מוקד המחלוקת היה כוונתו של לוי למנות את תמר ליברטי לסגנית היועץ המשפטי של המשטרה. ליברטי מזוהה עם הייעוץ המשפטי לממשלה, ומתחילת הדרך הובהר מצד לשכת השר כי לא תקודם בייעוץ המשפטי. חרף ההתנגדות השלים המפכ"ל את הסבב הראשון, לרבות קידומה של ליברטי — אף שעל פי חוק דרוש למינויים אישור השר.

בין השניים הוחלפו הודעות חריפות: לוי כתב לבן גביר כי "מישהו דואג שלא תרגע", והשר השיב כי המפכ"ל "עושה סיבוב ציני". בהמשך השבוע נפגש המפכ"ל עם היועצת המשפטית לממשלה בעניין. המחלוקת נגזרת מהמבנה החוקי עצמו: החוק מקנה למפכ"ל את סמכות ההמלצה ולשר את סמכות האישור, ואין בו מנגנון הכרעה כאשר שני הצדדים נעולים.

בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ קיבל ביום שלישי פה אחד עתירות נגד מינויים למועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, וביטל את מינויָם של ד"ר יפעת בן חי-שגב ליו"ר המועצה ושל עו"ד כנרת בראשי וד"ר חיים שיין כחברי מועצה. ההרכב כלל את נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית ואת השופטים רות רונן ואלכס שטיין.

הממשלה החליטה במרץ 2026 למנות 15 חברים למועצת הרשות השנייה, ובהם השלושה שמינוייהם בוטלו. בית המשפט קבע כי המינויים לקו בפגמים מנהליים, ובעיקר בכך שלוועדת המינויים לא הונחה תשתית עובדתית מספקת. לגבי בן חי-שגב נקבע בנוסף כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הפר את חובותיו לפי הסדר ניגוד העניינים שלו, משום שהיא שימשה עדה במשפטו הפלילי.

העותרים טענו כי ההחלטות התקבלו בהליך מזורז וללא תשתית עובדתית ומשפטית מלאה, והוסיפו טענות פרטניות נגד שלושת המועמדים, ובהן התבטאויות קודמות שלהם נגד כלי תקשורת שהמועצה אמורה לפקח עליהם. בשיח הימין נטען כי מדובר בהתערבות נוספת של בית המשפט בסמכות מינוי מובהקת של הרשות המבצעת, וכי הפסילה מבוססת על שיקולים שאינם קבועים בחוק. בן חי-שגב עצמה, דוקטור לתקשורת, המשיכה לפרסם טורים ציבוריים במהלך השבוע.

בדיון במשפטו של ראש הממשלה נעסקה השבוע פרשת האזנות הסתר שבוצעו במסגרת חקירות "תיקי האלפים". סגן ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה לשעבר, נצ"מ בדימוס שמואל שרביט, נחקר על עמדת האזנה שהופעלה על קווי הטלפון של נתן אשל, ממקורביו של נתניהו.

לפי עדותו, העמדה הורדה משום שלא היה לה אישור של היועץ המשפטי לממשלה דאז אביחי מנדלבליט. "הבנתי שלא היה אישור מהיועץ המשפטי לממשלה", אמר. שרביט הודה עוד כי במסגרת ההאזנה יורטו גם שיחות בין אשל לנתניהו עצמו, אך טען כי אלה לא נפתחו ולא הואזנו במלואן. בשלב מוקדם יותר של המשפט העידה חוקרת כי בוצעו עשרות האזנות סתר לעשרות בני אדם, ובהם דמויות פוליטיות מסביבת ראש הממשלה.

העדות מצטרפת לשורת חשיפות בעניין. עוד נמסר במהלך השבוע כי העמדה נפתחה על בסיס מידע שהתברר כשגוי. בשיח הימין הוצגה העדות כאישוש לטענה שהחקירות התנהלו תוך חריגה מסמכות, ופרשנים משפטיים מהימין הצביעו על כך שראש צוות החקירה עצמו העיד כי נודע לו על ההאזנות רק לאחר שהופסקו, וכי ההחלטות התקבלו בדרג שמעליו.

מפלגת עוצמה יהודית בראשות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגישה ביום רביעי לוועדת הבחירות המרכזית בקשה לפסול את רשימת רע"ם ואת ח"כ מנסור עבאס מהתמודדות בבחירות לכנסת ה-26. הבקשה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין זאב וולף ודוד בבלי, משתרעת על 39 עמודים בלי נספחים.

בבקשה נטען כי רע"ם שוללת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ותומכת במאבק מזוין נגדה. במוקד החומר החדש שמציגים המבקשים עומד דוח רשם העמותות בעניין עמותת "סיוע 48", שלטענתם קשורה במישרין למפלגה ומפרטת העברות כספים ושיתופי פעולה עם גופים המזוהים עם טרור. עוד נטען כי עבאס מציג כלפי הציבור היהודי שפה מתונה, ובכללה הכרה בישראל כמדינה יהודית, בעיקר כדי למנוע את פסילתו, בעוד שבהתבטאויות המיועדות לציבור הערבי הוא נמנע מלהגדיר את החמאס ארגון טרור.

בן גביר מסר בהודעה כי "את הזאב בעור של כבש — יש להעיף מכנסת ישראל". ההכרעה בבקשות פסילה נתונה לוועדת הבחירות המרכזית, ועל החלטתה ניתן לערער לבית המשפט העליון. עילות הפסילה קבועות בחוק יסוד: הכנסת, והפסיקה הנוהגת מציבה רף ראייתי גבוה ליישומן.

ועדת הבחירות המרכזית החליטה ביום ראשון להתיר לנציגי המפלגות בקלפיות לדווח בזמן אמת על זהות מי שהצביעו, והפכה בכך את החלטתו של יו"ר הוועדה, שופט בית המשפט העליון נעם סולברג, שדחה קודם לכן בקשה של הליכוד בעניין.

ההצעה עברה ברוב של 19 מול 11, כששלושת הנציגים הערבים בוועדה נמנעו. משמעותה המעשית היא חידוש השימוש במערכות דיווח מהקלפי, שבאמצעותן יכולות המפלגות לזהות מי מתומכיהן טרם הצביע ולשלוח לו הודעה לפני סגירת הקלפיות. ההחלטה התקבלה לאחר שבג"ץ החזיר את ההכרעה לשולחן הוועדה, בעקבות עתירה שהגישה סיעת הליכוד.

המחלוקת נוגעת לאיזון בין חיסיון ההצבעה לבין פעילות בחירות לגיטימית. מתנגדי המהלך טענו שדיווח בזמן אמת על זהות מצביעים פוגע בסודיות; בליכוד השיבו כי הכלי משמש את כלל המפלגות, וכי איסור גורף מפלה בין גופים שיש להם מערך התנדבותי רחב לבין גופים שאין להם. הליכוד פנה קודם לכן לסולברג בבקשה דחופה לבטל את החלטתו.

בית המשפט קיבל את תביעת לשון הרע שהגיש השר דוד אמסלם נגד השרה לשעבר לימור לבנת, וחייב אותה בתשלום פיצויים והוצאות משפט בסכום כולל של כ-98,500 שקלים. התביעה הוגשה בשנת 2020.

התביעה נסבה על התבטאויות של לבנת בריאיונות ובפרסומים שונים, שבהן הציגה את אמסלם כמי שניסה לקדם מינויים של מקורביו בתקופת כהונתה כשרת החינוך, וכמי שפעל נגדה פוליטית לאחר שסירבה. בית המשפט קבע כי הפרסומים מהווים לשון הרע, ודחה את הגנת "אמת בפרסום" שהעלתה לבנת.

ההליך נמשך כארבע שנים ועסק באירועים פוליטיים מלפני יותר משני עשורים. אמסלם מסר בתגובה כי החליט שלא לשתוק, ואמר כי "יש ניצחונות שהם לא על הכסף". פסק הדין ניתן בשבוע שבו נסגרו רשימות המועמדים לכנסת, ובשיח הימין הוא הוצג כסגירת מעגל בפרשה שליוותה את אמסלם שנים.

מעבר לצדדים עצמם, פסק הדין נוגע לשאלה החוזרת בעימותים פוליטיים: מתי התבטאות על יריב פוליטי חוסה תחת חופש הביטוי ומתי היא חוצה לתחום לשון הרע. דחיית הגנת "אמת בפרסום" משמעה שבית המשפט לא מצא בסיס עובדתי לטענות שהושמעו — ולא רק שקבע שנוסחו בחריפות יתרה.

כוחות ביטחון פשטו על הכפר עקאבה שבצפון השומרון וסיכלו תשתית טרור של החמאס. בפעילות השתתפו לוחמי הימ"מ, יחידת דובדבן וכוחות צה"ל מחטיבת מנשה, ובמהלכה נעצרו עשרה מפעילי חמאס שפעלו לקידום פעילות טרור נגד אזרחי ישראל.

בחיפושים אותרה בכפר רקטה שהכילה חומר נפץ אך ללא משגר. בהמשך, בעקבות חקירת אחד העצורים, נחשף מקום מסתור שבו הוסלקו אמצעי לחימה נוספים, ובהם רובי M16 וחומרים לייצור מטעני חבלה. האמצעים הושמדו במקום.

לפי הפרסומים, הפעילות יצאה לדרך בתוך שעות מרגע קבלת התרעה מודיעינית, בעקבות חקירה מודיעינית ממושכת של שירות הביטחון הכללי. החשד הוא שהחוליה תכננה אירוע טרור רחב היקף. איתור רקטה בלב השומרון חורג מדפוס הפעילות הרגיל באזור ומעיד על ניסיון לשכפל יכולות שפותחו ברצועה — נקודה שהודגשה בדיווחים מהשטח ובשיח הביטחוני בימין.

ישראלי כבן 20 נפצע בפיגוע דקירה שאירע ביום שני במרחב השומרון. לפי הדיווחים, מחבל שהגיע ברכב דקר את הצעיר ונמלט מהמקום. חובשים ופרמדיקים של מד"א, יחד עם כוח רפואה של צה"ל, טיפלו בפצוע והוא פונה במסוק לבית החולים.

כוחות צה"ל, ובהם יחידת דובדבן וסיירת נח"ל, פתחו במרדף אחר המחבל והטילו כתר על הכפרים שבמרחב. הכוחות איתרו את הרכב שבו נמלט. לפי הדיווחים ניסה המחבל לדקור גם את הלוחמים שהגיעו אליו, ומפקד הפלוגה ירה בו וחיסל אותו.

הפיגוע היה חלק מיום ביטחוני עמוס: באותו יום דווח גם על אירוע ירי, ובגזרת הצפון נרשמה פעילות מול מפעילי כוח רדואן של חיזבאללה בדרום לבנון, שבמסגרתה נשבו שלושה מהם. בשיח הימין נקשר הפיגוע לפעילות הסיכול הרחבה יותר בשומרון באותו שבוע, ובפרט לחשיפת תשתית החמאס בעקאבה יום קודם לכן.

דפוס הפיגוע — מחבל שמגיע ברכב פרטי, מבצע דקירה ונמלט לכפרים שבסביבה — מחייב סגירת מרחב מהירה, וזו הסיבה שהוטל כתר על כפרי האזור בתוך זמן קצר. במקרה הזה הסתיים המרדף באותו יום עצמו, לאחר שהרכב אותר והמחבל ניסה לתקוף שוב את הכוח שהגיע אליו.

סמל-שני דוד הוייר עמרני ז"ל, לוחם משמר הגבול בן 20 מנתניה, נהרג בשבת בערב באירוע ירי חריג בעיר. לפי הודעת דוברות המשטרה, עמרני פתח באש לעבר כוח משטרתי ואזרחים בשכונת קריית שרון, ונורה למוות בחילופי אש שנמשכו כרבע שעה. בכוחות המשטרה לא היו נפגעים.

עמרני התגייס לשירות סדיר במשמר הגבול באוגוסט 2024, ולאחר סיום מסלול ההכשרה הוצב בחברון. כשמונה חודשים לפני האירוע עבר לשרת בפלוגה 39 של מג"ב במרחב יהודה ושומרון. לפי הערכות שפורסמו, הוא סבל מהלם קרב, אך לא הוכר כפוסט-טראומטי. המחלקה לחקירות שוטרים פתחה בחקירת האירוע.

משפחתו של עמרני מסרה כי אינה מבינה עדיין את פרטי האירוע וכי היא ממתינה לתשובות. באירוע התערבבו שני מישורים שכל אחד מהם נדון בנפרד בשנתיים האחרונות — הטיפול בהלומי קרב בקרב לוחמים בשירות סדיר, ונוהלי פתיחה באש של כוחות מול חמוש. הבירור בשני המישורים ממתין לתוצאות החקירה.

ממשלת בריטניה הכריזה השבוע על משטר סנקציות חדש ומקיף נגד גורמים המעורבים בהרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון, ובכללם חברות ויחידים המספקים שירותי בנייה, תשתיות, מימון ונדל"ן. במוקד ההכרזה עומדת הבנייה במרחב E1. שר החוץ הבריטי הצדיק את המהלך ואמר כי "זה היה הדבר הנכון לעשות". לצעד הצטרפו 11 מדינות נוספות: קנדה, דנמרק, פינלנד, צרפת, איסלנד, אירלנד, נורבגיה, פולין, פורטוגל, ספרד ושוודיה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קרא לגרש את השגריר הבריטי עוד באותו ערב, ופרסם: "לא נהיה אסקופה נדרסת של ממשלה אנטישמית, במדינה שנכבשה על ידי האסלאם הרדיקלי, ומנסה להינצל משקיעה כלכלית וחברתית באמצעות תקיפת היהודים ומדינת ישראל. המנדט הבריטי בארץ ישראל נגמר".

שר החוץ גדעון סער הודיע על שורת צעדי תגובה: סגירת הקונסוליה הבריטית בירושלים, סילוק הנציגים הבריטים מהמפקדה בקריית גת, הפסקת הפעילות הבריטית להכשרת כוחות הרשות הפלסטינית ברמאללה, ומניעת כניסתם לישראל של 12 נבחרי ציבור בריטים. השגריר האמריקני בישראל מייק האקבי מתח ביקורת חריפה על לונדון וכתב כי "שנאת היהודים של הממשלה לא יודעת גבולות ולא יודעת עובדות".

בנאום בפרלמנט הבריטי נימק שר החוץ את הצעד בכך שאוכלוסיית המתיישבים ביהודה ושומרון הכפילה את עצמה מאז הסכמי אוסלו, ושהבנייה בממשלה הנוכחית עולה על היקפי הבנייה בעשרים השנים שקדמו לה.

מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו הבהיר כי וושינגטון לא תלך בעקבות המהלך הבריטי. לדבריו, ארצות הברית אינה מעוניינת בצעדים שעלולים לערער את היציבות ביהודה ושומרון, והוא הוסיף כי הבריטים עדכנו את וושינגטון מראש וכי ארצות הברית "כמובן לא תעשה את מה שהבריטים עשו".

ההבהרה התקבלה בשיח הימין כהפרדה ברורה בין הזירה האירופית לזירה האמריקנית: בעוד שתים-עשרה מדינות מערביות מצטרפות למהלך אחד, בעל הברית המרכזי של ישראל מסרב במפורש להצטרף אליו. עם זאת, לפי דיווחים, הממשל האמריקני גם לא פעל לעצור את המהלך הבריטי מראש, והבית הלבן נמנע מהתבטאות פומבית בעניין.

הפער הזה — בין אי-הצטרפות לבין אי-מניעה — הוא שעמד במרכז הדיון. פרשנים מהימין הצביעו על כך שהחלטת לונדון התקבלה בתיאום מוקדם עם וושינגטון, גם אם בלי הסכמתה, וכי בכך נבדל הסבב הנוכחי מסבבי לחץ קודמים. במקביל המשיכה ישראל בצעדי התגובה הדיפלומטיים שעליהם הודיע משרד החוץ.

באותם ימים שבהם הוכרזו הסנקציות הבריטיות הודיע שר האוצר בצלאל סמוטריץ', יחד עם ראש מועצת בנימין ישראל גנץ, על פרסום קו כחול חדש המשתרע על 1,665 דונם עבור היישובים קידה ויישוב הדעת שבגוש שילה. קו כחול הוא הליך מדידה וסימון של גבולות קרקע שבבעלות המדינה, והוא תנאי מקדים להסדרה תכנונית ולבנייה.

לפי ההודעה, הפרסום מאפשר את המשך פיתוחם של שני היישובים ומהווה בסיס לתכנון של למעלה מאלף יחידות דיור. סמוטריץ' מסר כי שני היישובים המתינו כ-25 שנה לרגע שבו תקודם הסדרתם, וכי הצעד הוא חלק מהסדרת כלל ההתיישבות הצעירה בשנים האחרונות. יישוב הדעת החל את דרכו בשנת 2001 כחווה, והקבינט המדיני-ביטחוני הכריז עליו במרץ 2026 כיישוב עצמאי חדש.

העיתוי הוצג בשיח הימין כתגובה ישירה לצעד הבריטי, ומקורות ימין שנתנו לו כותרת עשו זאת במפורש. מבחינה מנהלית מדובר בהליך תכנוני שנמשך שנים ואינו נוצר ביום אחד; מה שנקבע בשבוע זה הוא מועד הפרסום.

ראש מועצת שומרון יוסי דגן קיים בליובליאנה פגישה מדינית ארוכה עם סגן ראש ממשלת סלובניה יירניה ורטובץ, המכהן גם כשר התחבורה והאנרגיה. בסיום הפגישה ענד ורטובץ את סיכת השומרון והצהיר על תמיכה בריבונות ישראלית ביהודה ושומרון.

במהלך הביקור נפגש דגן גם עם שרים נוספים בממשלת סלובניה, ובהם שר ההגנה החדש, שהצהיר אף הוא על תמיכה בריבונות ביהודה ושומרון. הפגישות התקיימו סמוך לפתיחתה מחדש של שגרירות ישראל בסלובניה, מהלך שהוביל שר החוץ גדעון סער.

העיתוי בולט: הפגישות נערכו באותם ימים שבהם הכריזה בריטניה על סנקציות נגד ההתיישבות ואחת-עשרה מדינות אירופיות הצטרפו אליה. סלובניה הייתה בשנים האחרונות בין המדינות שנקטו קו ביקורתי כלפי ישראל, ולכן ההצהרות מצד בכירים בממשלתה מסמנות שינוי בתוך הזירה האירופית עצמה — ולא רק פער בין אירופה לארצות הברית.

יש ויכוחים שאפשר להכריע בטיעונים, ויש ויכוחים שמכריע אותם חוק החשבון. הוויכוח על ריצתו העצמאית של עופר וינטר שייך לסוג השני, ומשום כך הוא כל כך מתסכל: אפשר לחלוק על כל מילה בטענות ההדדיות, ואי אפשר לחלוק על החשבון.

החשבון פשוט. במערכת הישראלית, רשימה שלא חצתה את אחוז החסימה אינה מקבלת ייצוג קטן יותר. היא מקבלת אפס. הקולות שניתנו לה אינם עוברים לשום מקום, אינם נספרים לשום גוש, ואינם מיוצגים על ידי איש. זהו הכלל היחיד במערכת הבחירות שבו מאה אלף אזרחים יכולים לצאת מהקלפי בתחושה שעשו מעשה — ולגלות למחרת שלא עשו דבר. כל דיון על "קול אידיאולוגי" מתנפץ על הסלע הזה.

מכאן שהשאלה איננה אם וינטר צודק. אפשר בהחלט להסכים עם חלק ניכר ממה שהוא אומר. השאלה היא אם הוא עובר. ארבעה סקרים רצופים בשבוע האחרון השיבו לשאלה הזאת תשובה אחת. אפשר לומר שהסקרים טועים, ולפעמים הם טועים; אבל בניית אסטרטגיה שלמה על ההנחה שכולם טועים אינה אומץ, היא הימור. ומי שמהמר, מהמר בכסף של אחרים — של הבוחרים שסמכו עליו.

הטענה החוזרת היא ש"יש ציבור ימני גדול שאחרת לא יבוא להצביע". זו טענה שאי אפשר להפריך מראש, וגם אי אפשר לאמת. היא מסוג הטענות שנבחנות פעם אחת בלבד, ביום שבו כבר מאוחר מדי. וכאן בדיוק מונח ההבדל בין ויכוח פוליטי לבין הימור: בוויכוח פוליטי אתה משלם על טעות בתמיכה ציבורית; בהימור על אחוז החסימה משלמים על הטעות אנשים שלא היו שותפים להחלטה.

יש עוד דבר. הוויכוח על וינטר נשמע כאילו הוא על אגו, והוא לא. הוא על היעדר מנגנון. הסיבה שהמחלוקת הזאת חוזרת בכל מערכת בחירות היא שאין בשיטה שלנו שום דרך לתקן טעות בדיעבד — לא איחוד מאוחר, לא העברת עודפים לרשימה שנפלה, לא שום דבר. אחוז החסימה בנוי כגיליוטינה, ומי שמתעקש לבחון את חדותו עושה זאת פעם אחת.

אשר לרשימות שכן נסגרו: אם הטענה הייתה שהמפלגות הקיימות אינן מציעות פנים חדשות, קשה לטעון אותה השבוע. בין המשוריינים החדשים בשלוש רשימות הימין יש אם שכולה שבנה נחטף, אב שכול, לוחם שאיבד את רגליו, מייסדת תנועת מחאה, ומשפטן שייצג את המדינה בבג"ץ. אפשר לחלוק על כל אחד מהם לגופו. קשה לומר שאלה פנים ישנות.

בתוך חמישה ימים הוצגו לציבור שתי גרסאות סותרות לאותה שאלה: מה ידע ראש הממשלה לפני השבעה באוקטובר. האחת אומרת שהוא הוזהר במפורש ושתק. השנייה אומרת שהמידע הקריטי לא הגיע אליו כלל. שתיהן פורסמו באותו שבוע, שתיהן נסמכות על מסמכים, ושתיהן — זה החלק שראוי לומר בקול — פורסמו פחות מחודשיים לפני מועד הבחירות.

אפשר להתייחס לעיתוי הזה בשתי דרכים. אפשר לומר שזה צירוף מקרים, ואפשר לומר שזה תזמון. הדרך השלישית, הנכונה לדעתי, היא לומר שזה כבר לא משנה. שתי הגרסאות נכנסו לשדה הקרב הפוליטי ברגע שפורסמו, וכל דיון בהן ייקרא מעכשיו דרך משקפיים של מערכת בחירות. זה מחיר שמשלם הציבור, ולא מי שפרסם.

מה כן אפשר לומר בביטחון? שהתחקיר על השיחה הנטענת עם אבו דאבי נענה בהכחשה מפורטת וקונקרטית — בדיקה של יומן השיחות, בדיקה של תיעוד הכניסות ללשכה, והודעה על תביעת דיבה. הכחשה כזאת אינה הוכחה, אבל היא גם לא התחמקות: היא מציבה ראיה שאפשר לבחון. הצד השני עמד על גרסתו וטען לתחקיר מבוסס מקורות. הבירור הזה ייעשה, אם ייעשה, בבית משפט — לא בפריים טיים.

והנה מה שנבלע בין שתי הגרסאות. בפרוטוקולים ובעדות שפורסמו השבוע חוזרת שוב ושוב אותה שורה, בפי כמעט כל בכיר במערכת: החמאס אינו רוצה עימות. בספטמבר 2023 נאמר שהרצועה יציבה. בסוף אותו חודש נאמר שהארגון מאוד לא רוצה להיכנס לסבב לחימה. ארבעה ימים לפני הטבח עדיין דובר על שקט ביטחוני תמורת הקלות. זו לא שאלה של מי הזהיר את מי בשיחת טלפון אחת. זו שאלה של הערכה שהוחזקה בעקביות במשך שנים על ידי הגוף שכל תפקידו להעריך.

הוויכוח על שיחת הטלפון נוח לשני הצדדים, וזה בדיוק מה שמטריד בו. הוא ממקד את כל הפרשה בשאלה בינארית אחת שאפשר לענות עליה בכן או בלא, ובכך פוטר את כולם מהשאלה הקשה באמת: איך קרה שהמערכת כולה — מודיעין, שב"כ, פיקוד — החזיקה תמונת עולם אחת, שגויה, במשך זמן כה ארוך, ומדוע איש בתוכה לא הצליח לשבור אותה.

לשאלה הזאת אין תשובה שנכנסת לכותרת. אולי בגלל זה היא לא מקבלת אחת.

ב-9 בספטמבר 2025 תקף חיל האוויר את צמרת החמאס שהתכנסה בדוחא שבקטאר, במרחק כ-1,800 קילומטרים מישראל, במבצע שכונה "פסגת האש". לפי הפרסומים השתתפו בתקיפה 15 מטוסי קרב שנשאו עשרה כלי נשק. ישראל עדכנה את ארצות הברית לפני התקיפה. בצה"ל נמסר כי חברי ההנהגה שהותקפו הובילו את פעילות הטרור של הארגון במשך שנים והיו אחראים ישירות למתקפת השבעה באוקטובר ולניהול המלחמה נגד ישראל. קטאר הגדירה את הפעולה "תקיפה פחדנית" והודיעה על השעיית מאמצי התיווך.